היום נתקלתי במחסום של דימיון. אני תמיד חשבתי שאני בן אדם בעל דימיון מפותח והייתי בטוחה שלדמיין את כל הזוועה והמספר הבלתי נתפס הזה יהיה קל לדמיון. כשהגענו אתמול לחלמנו ניסיתי לדמיין אבל לא יכולתי, היה כל כך קשה לדמיין ולהבין דבר שלא נראה הגיוני.
אני חושבת שנתקלתי במחסום הזה בגלל שהשואה ועצם זה שבני אדם עשו את זה לבני אדם, רק בגלל הדת שלהם, לא נתפס כדבר אנושי, אפילו חיות לא יוכלו לעשות דבר כזה.
אני מקווה שעד סוף המסע אני אוכל לדמיין ולהתחבר יותר לרגש של המסע.
ישרלי מרציאנו, י"א2
משלחת לפולין, פברואר 2018 